<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"ו</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ללמוד תורה לבניו דכתיב [דברים י"א] ולמדתם אותם את בניכם. והוא הדין לתלמידים, ואמרו רבותינו [קידושין ל'] אם בנו תלמיד חכם וממולח ממנו בנו קודם לאבא), ובנו קודם לבן בנו בן בנו לאחרים, אכן מצוה הוא ללמד לאחרים ובחינם כדדרשינן [בכורות כ"ט] ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני ה' [דברים ד'] מה אני בחינם אף אתם בחנם, והתירו למלמדים ליטול שכר שימור כגון בנים קטנים, והוא הדין לכל אדם שיש בו טורח כדאמרינן [כתובות ק"ו] מלמדי הלכות קמיצה [לכוהנים] נוטלין שכר מתרומת הלשכה, אך למבינים באמירה אחת אסור ליקח שכר, אף על פי שיש מצוה לומר הרבה פעמים כדדרשינן [משלי א'] [בעיר] אמריה תאמר אם אמרת דברי תורה חזור ואמור [הרבה פעמים] לפום צערא אגראב). א)0כדתנו רבנן הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו — פ"ה אם היה בנו זריז והאב רואה שיצליח ממנו ואין לו ספק נכסים שילמדו שניהם ילמוד בנו והוא יטריח אחרי מזונות ויספיקנו, עכ"ל פ"ק דקידושין [דף כ"ט]. האב חייב לבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה פ"ה וכולהו יליף ואזיל מקראי וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו בנהר פ"ה שמא יפרוש בספינה ותטבע, ר' יהודה אומר כל שאינו מלמד לבנו אומנות כאילו מלמדו לסטיות פי' כיון דאין לו אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת דרכים וילסטת הבריות. תנו רבנן [שם] ללמוד תורה ולישא אשה ילמד תורה ואחר כך ישא אשה ואם אי אפשר בלא אשה ישא אשה ואחר כך ילמוד תורה אמר ר' יהודה אמר שמואל הלכה נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה ורבי יוחנן אמר ריחים שבצוארו ועוסק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו — פ"ה בני בבל היו הולכין וגורסין משניות התנאים שבארץ ישראל ומתוך שלומדים חוץ למקומן אין צרכי הבית מוטלין עליהם נושא אשה דהוה ליה בלא הרהור ואחר כך לומד תורה — להו — לבני ארץ ישראל הלומדים במקומם אם נושא אשה יהיו צרכי הבית מוטלין עליו ויבטלוהו. ור"ת פי' איפכא דרבי יוחנן דאמר ריחים על צוארו כו' לבני בבל שאין יכול להניח אשתו ולילך ללמוד תורה ועוד שהם עניים ושמואל דאמר נושא אשה תחילה לבני ארץ ישראל איירי שלומדין במקומם והם עשירים וטוב לו שישא אשה וילמד בטהרה ומיהו פעמים שגם בני ארץ ישראל היו יוצאין ללמוד תורה בבבל אלא רובם היו רגילים ללמוד במקומם. א"ל רבא לרבי נתן בר אמי אידך על צואריך דבריך משיתסרי עד עשרין ותרתין חנוך לנער על פי דרכו פ"ה בעוד ידך תקיפא על בנך קודם שיגדל ולא יקבל תוכחותיך השיאו אשה דהיינו מי"ו שנה שהגיעו זמנו לכנוס עד כ"ב ויותר מכ"ב אל תאחריהו, ל"א אידך על צואריך דבריך בעוד שידך תקיפא עליו הוי זהיר ללמדו תוכחות ואיזהו זמנן מי"ו עד כ"ב בציר מי"ו אין בו דעת לקבל כל כך ואל תכביד יסוריו ותוכחתו ויותר מכ"ב יש לחוש שלא יבעוט וזה עיקר. על פי דרכו פ"ה דרך שכל ימיו מתנהג חנוך בנערותיו ופי' התו' ומיהו בדברים צריך ליסרו דאסור להכות בנו הגדול, עכ"ל פ"ק דקידושין [דף כ"ט ל']. בירושלמי דנדרים [פ"ד ה"ג] אלה המצות אשר נתן ה' אלוקיך לך מה אני בחנם אף אתה בחנם יכול אף שכר מלמדים ושכר סופרים תלמוד לומר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים בחנם אבל לא בשכר ולא שכר סופרים ומלמדים מכאן ראייה שמותר ליקח שכר מללמוד, עכ"ל תשב"ץ [סי' תקכ"ה]. ואינו אוכל לב עוף אף על גב שאין הספר מזכיר בהוריות [דף י"ג] כי אם לב בהמה שקשה לשכוח וגם אינו מניח כיליו תחת מראשותיו שקשה לשכחה, ל' תשב"ץ [סי' תקנ"ח]. אם הוא תלמיד חכם אף על פי שהוא לומד בכל יום הלכה אחת או שתים אינו פטור אם אינו בקי בפוסקים לכל דבר כי הרבה בני אדם עוסקים בתורה ואינם משימים לבם לאמתה של תורה וגם יש לומדים הרבה ושוכחים ויש לו לאדם לשים לב לכל מסקנות הדברים ולעסוק בספר המצות ובמיימון או בספרים שחברו גדולים ופסקו הדברים לאמתם ואם אינו עושה כן פעמים שבא לידי הוראה או שאלה ששואלין ממנו ואינו יודע ומורה שלא כהלכה וטועה ומטעה אחרים ועליו נאמר ורבים חללים הפיל זה שלא הגיע להוראה ומורה, ע"כ לשון תו'. ב)0נשים ועבדים פטורין מתלמוד תורה ואין האשה חייבת ללמד בנו שכל החייב ללמוד חייב ללמד אך פלגא בהדייהו, קטן משיודע לדבר אביו מלמדו תורה ציוה לנו משה וקריאת שמע פסוק ראשון [סוכה מ"ב] מי שלא למדו אביו תורה חייב ללמד לעצמו כשיכיר, פרק נערה [כתובות נ'] גרסינן באושא התקינו שיהא אדם מגלגל עם בנו עד שיהא בן י"ב שנים מכאן ואילך יורד לחייו ומה ששנינו במסכת אבות [פרק ה' כ"א] בן עשר שנים למשנה זהו לגלגל. עד היכן חייב אדם ללמד לבנו תורה [שם ל'] אמר ר' יהודה אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אביו מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות — פ"ה זבולן בן דן תלמיד שהיה בימיהם — מיתיבי למדו מקרא אין מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה — פ"ה ולא נביאים וכתובים — ומתריץ כזבולן בן דן ולא כזבולן בן דן, כזבולן בן דן שלמדו אבי אביו ולא כזבולן בן דן דאילו התם מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות ואילו הכא מקרא בלבד — פ"ה ועד היכן דקאמר הכי קאמר עד היכן חייב אדם ללמד תורה בדורותיו — ואמר ר' יהודה לבנו ולבן בנו הוא דאמר כי האי תנא ולמדתם אותם לבניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מניין תלמוד לומר [דברים ד'] והודעתם לבניך ולבני בניך אם כן מה תלמוד לומר בניכם בניכם ולא בנותיכם, אמר ר' יהושע בן לוי כל המלמד בנו תורה כאילו קבלו מסיני שנאמר [שם] והודעתם לבניך וסמוך ליה יום אשר עמדת לפני ה' בחורב, ר' חייא בר אבין אשכחיה לר' יהושע בן לוי דשדי דישנא ארישא — פ"ה סדין שלא היה ראוי לעטיפת הראש אלא כסוי בעלמא שם על ראשו שלא לילך בגלוי ראש ולא הספיק מלהתעטף בסודרו — וקממטי ינוקא לבי כנשתא אמר ליה מאי כוליה האי שמיהרת לצאת בלא עטיפה ההוגנת לך אמר ליה מי זוטר מאי דכתיב והודעת לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת וגומר מכאן ואילך לא טעים ר' חייא באומצע — פ"ה בשר מעט בגחלים הרגיל לאכול בבוקר — עד דמקרי לינוקא ומוספי פ"ה מחזר לו מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר, עכ"ל התלמוד פ"ק דקידושין [דף ל']. לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, הג"ה, ועל כן תיקן בסדר רב עמרם כמו שאנו נוהגים בכל יום לקרות פסוקי דזמרה מקרא ומשנה ותלמוד עכ"ל התו' פ"ק דקידושין [דף ל'], עכ"ה. ופר"ת שתלמוד שלנו מספיק לכולן כדאמרינן בבל כלומר בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד [סנהדרין כ"ד]. כל המלמד בתו תורה שבעל פה כאילו מלמדה תפלות [סוטה כ']. תנו רבנן [פסחים נ'] לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך כך יבא לשמה, גרסינן פרק קמא דברכות [דף ו'] אמר ר' יהושע בן לוי לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה פי' אפילו בשבת שנאמר [הושע י"א] אחרי ה' אלוקיכם תלכו ואגרא דפרקא רהטא אגרא דדרשה דוחק אגרא דשמעתא סברא וזכי אבל שתיקותא ודתעניתא צדקתא ודהספידא דלויי להרים קול וזכי הלולא חדויי, הג"ה אמר רב אמי מדבריו של ר' יוסי נשמע אפילו לא שנה אדם אלא פרק של הלכה שחרית ופרק אחד ערבית קיים מצות לא ימוש, א"ר שמעון בן יוחי אפי' לא קרא אדם אלא שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש. ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ שלא יאמרו הואיל ודי להם בכך מה צורך לעסוק בתורה יותר ורבא אמר מצוה לאומרו בפני עם הארץ כדי שישאו קל וחומר בעצמן ויאמרו בכך יש קבול שכר כל שכן אם עוסק בו יומם ולילה, עכ"ל פרק שתי הלחם [מנחות צ"ט], עכ"ה. בירושלמי [ברכות פ"ד ה"א], אמר ומשמיע קולו עד שתהא ערוכה ושמורה לא במהרה הוא שוכח, תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. בשעה דחוקה או בשעה שאדם בבהלה סומך על מה שאומר רבי יוחנן פרק שתי הלחם [מנחות צ"ט] אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש. בנדרים [דף ס"ב] אמר רבא שרא ליה לאינש לודועיה נפשיה באתרא דלא ידעי ליה שנאמר ועבדך ירא אלוקים והא דרבי טרפון נצטער על שהודיע עצמו לאדם אחר שאני רבי טרפון דעשיר גדול היה והיה לו לפייסו בממון ואמר רבא שרי ליה לצורבא מדרבנן למימר שדו לי תגראי פירוש עשו דיני בתחילה או תנו לי חלק בראש דאמר מר מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף ת"ח נוטל בראש ואמר רבא שרי ליה לצורבא מדרבנן למימר לא יהיבנא כרגא דכתיב [עזרא ז'] מנדה כלו והלך לא שליט במרמה עליכון מנדה זו ממנת המלך כלו זה כסף גולגולתו והלך זו ארנונא, ובפרק בא לו [יומא ע"ב] אמר ר' יוחנן כתיב [דברים י'] ועשית ארון וכתיב [שמות כ"ה] ועשו לי ארון עצי שטים מכאן שתלמיד חכם מצווין בני עירו לעשות מלאכתו, ע"כ לשון סמ"ג.
